על כבשים ומטוסים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"שירות VIP כולל דייל המקבל את פני האורח על כבש המטוס". איך מבטאים את הכבש הזה? כמעט בלי יוצא מן הכלל, אנשים מבטאים כבשֹ, כאילו מדובר באחד מבני הצאן ולא ברמפה משופעת או במדרגות. לכבש המטוס אין כל קרבה לכבשֹה, אלא דווקא לכביש; שניהם נגזרים מהשורש "כבש", ומציינים דרך כבושה וסלולה. המילה כבשׁ מופיעה כבר בתנ"ך: "וְכֶבֶשׁ בַּזָהָב לַכִּסֵא" (דברי הימים ב ט 18).

בעברית המקראית התקיימה כנראה הבחנה בהגייה בין שֹי"ן לסמ"ך. הבחנה זו נעלמה בתקופת המשנה, ועם אבדן ההבחנה בהגייה, החלה מגמה של המרת שי"ן שמאלית בסמ"ך, שמנעה בדיוק טעויות מסוג "טעות הכבש" – של הגיית שי"ן ימנית כאילו הייתה שי"ן שמאלית או להפך. כך, המילה המקראית שַֹכִּין הפכה ל"סכין", "תָפַשֹ" הפכה ל"תָפַס", "שָֹרַט" הפכה ל"סָרַט" ו"פָרַשֹ" – רשת, כנף וגם לחם – הפכה ל"פָרַס". ההפרדה בין המקרא למשנה, כמובן, אינה תמיד הפרדה גמורה: "פרס" מחליף את "פרשֹ" פעמיים כבר במקרא – בספרים מאוחרים, ישעיהו וירמיהו.

גם "שדרות" למיניהן, מהעיר שדרות עד שדרות בן-גוריון, מבוטאות לעתים קרובות כאילו יש להן קשר ל"שידור", בעוד שהמילה שֹדרות קשורה למעשה למילה "סדר": שדרה היא שורה מסודרת של עצים, בניינים וכיוצא באלו. השורש "שֹדר" שווה במשמעותו לשורש "סדר" – אם כי במקרה זה, שני השורשים אינם מופיעים במקרא כפעלים. במקרא נמצא רק "סדרים" ו"שדרות", ובפעלים ברבדים מאוחרים יותר של העברית משמש רק "סדר" בכל הבניינים ובמגוון משמעויות – סידר, הסדיר, הסתדר.

המגמה להחליף את השֹי"ן הבעייתית בסמ"ך החד-משמעית, שמקורה כאמור בלשון חכמים ואפילו, כפי שראינו, במקרא עצמו, עדיין לא התממשה במלואה. למה? סיבה אחת היא השמרנות. רוני הפנר, באתרו הנפלא השפה העברית, מצביע כאן על תופעה – השי"ן השמאלית נטתה להתחלף בסמ"ך במילים המופיעות במקרא פעמים מעטות, כגון שֹכין ושֹיד (שהפכו ל"סכין" ול"סיד"); ולא להתחלף במילים שכיחות מאוד, כגון "עשֹה". כוח אחד הבולם את מגמת ההתחלפות הוא אם כן השמרנות, הצורה שבה אנו רגילים לראות מילה מסוימת.

סיבה שנייה היא הנטייה המקסימה של דוברי שפה לנצל את קיומן של שתי מילים קרובות במשמעותן ולצקת בהן משמעות שונה, וכך להעשיר את השפה ולהוסיף לה דקויות. כך קורה לעתים לצמדי מילים מרבדים שונים בשפה: "ילד" המקראית ו"תינוק" שמקורה בלשון חכמים מציינות בעברית המודרנית גילאים שונים; "טסט" האנגלית חדרה לעברית לצד "מבחן", ומשמשת לציון משמעויות ספציפיות, בעיקר מבחן נהיגה ומבחן תקינות לרכב; וכך גם שתי הווריאציות של שורשים מסוימים, שֹ/ס, רכשו להן במידה מסוימת משמעויות נפרדות בעברית של ימינו.

הצורה "לתפוש" שכיחה כיום פחות מהצורה "לתפוס", אך היא בהחלט עדיין בשימוש – וישנה נטייה מסוימת לייחד אותה למובן של קליטה והבנה, תפיסה שכלית. בדומה לכך, יש העדפה מסוימת להשתמש ב"פרס" לציון חיתוך ("לפרוס את העוגה") וב"פרשֹ" לציון מתיחה וגילול ("לפרוש את המפה"). נטייה זו אמנם קיימת בלי ספק, אך היא בהחלט לא נחלת כל הדוברים, או אפילו רובם (ראו למשל הדיונים העצבניים כאן וכאן). האקדמיה ללשון העברית ניסתה לבטל את כפילות הצורות לפחות בשתי מילים אלו ולהכריע לטובת שימוש אחיד ב"תפיסה" וב"פריסה", אך חזרה בה; גם עורכים לשוניים של כתבי עת ועיתונים, שמתוקף תפקידם עליהם לשמור על כתיב אחיד, בוחרים לעתים אחת הצורות ודבקים בה. ואף על פי כן – נכון לרגע זה, השֹי"ן והסמ"ך מתחלפות ביניהן ומסיגות (או משיגות) זו את גבולה של האחרת, ותורמות לעושר (או לבלגן) המהנה של שפה טבעית.