שגיאות עם היגיון

 

האוטובוס, המדרכה והמסיבות בגן מעניקים לנו הזדמנות להקשיב למגוון אנשים ולשמוע איך הם מדברים – מהסלנג ומבנה המשפט ועד האינטונציות. הפורומים, הטוקבקים והבלוגים משלימים את התמונה, ומגלים לנו איך מגוון אנשים מתנסחים בכתב ומאייתים כאשר אין להם עורך (וכן, גם ספרים ועיתונים הם לפעמים לצערנו מקור טוב למידע כזה). כך ידוע לכולנו, שרבים כותבים "מקרקר סביבה" ו"עיכלו לו את האוטו". מזעזע או משעשע? שאלה של טעם – אך מעניין להרהר, למה מופיעה דווקא שגיאה מסוימת ולא אחרת.

השיבוש "עיכלו את האוטו" אפשרי, כמובן, בשל ההגייה בת ימינו שאינה מבדילה בין כ"ף לקו"ף, והפכה את "עיכלו" ו"עיקלו" למילים הומופוניות, כלומר מילים המבוטאות באותה הצורה. אי-ההקפדה על מתן דגש קל או השמטתו במקומות המתאימים באותיות בג"ד-כפ"ת – וליתר דיוק, באותיות בי"ת, כ"ף ופ"א, שבהן אנו שומעים את ההבדל – אחראית ל"מקרקר סביבה": מי שרגיל לשמוע "מְכַּרְכֵּר", ולא "מְכַרְכֵּר", יתבלבל בקלות רבה יותר בין כרכור לקרקור, או בין מחזר נלהב לתרנגולת. אך מעיון בשיבושים האלה מתקבל הרושם, שאין אלה שגיאות כתיב סתם, אלא הן נובעות מקרבה מסוימת במשמעות המילים: כשם שמזון מעוכל נספג ונעלם, כך נעלמת גם המכונית המעוקלת, ולכן יש היגיון בבלבול בין השניים. גם אֵם המכרכרת סביב צאצא דומה, נודה על האמת, דמיון-מה לתרנגולת מקרקרת.

בדומה לכך, המפיקה המקסימה של המגזין G ביררה איתי אם "משכך כאבים" הוא אכן בשתי כ"ף, ונימוקה עמה – האם אין קשר בין "שיכוך" ל"שכחה"? ביקור קצר בגוגל גילה שהצירוף "משכח כאבים" אכן מופיע ברשת כ-1,500 פעם. כאן ברור, שהיעלמותה של החי"ת הגרונית מפי רוב הדוברים היא התנאי המקדים לבלבול.

יחד עם החי"ת הסתלקה כידוע גם העי"ן, ורבים אינם מבטאים גם את הה"א, ומכאן הווריאציה העברית המרנינה "ניסוי ותהייה" לביטוי "ניסוי וטעייה" (trial and error – זה כמובן אינו ביטוי עברי במקורו). בינתיים מדווחת ויקיפדיה שהופיעה אפילו הווריאציה "ניסוי ותעייה" – כלומר שתי גרסאות חדשות של הביטוי המקורי, שבלי ספק יש בהן היגיון והן מעניקות לו גוונים חדשים, ושתיהן נובעות כנראה מההגייה העברית בת ימינו שאינה מבדילה בין עי"ן, אל"ף וה"א, שלא לדבר על טי"ת ותי"ו. תופעה מגניבה זו זכתה באנגלית לשם החמוד eggcorn: ביטוי חדש ואידיוסינקרטי, שמקורו בהחלפה של מילה במילה או במילים בעלות צליל דומה היוצרות משמעות הגיונית.

המשמעות היא ככל הנראה האחראית היחידה לטעות המרהיבה והשכיחה מאוד "ממוצע משוכלל", שהרי כאן הכ"ף כלל אינה דגושה, לאורך כל הנטייה, ואף על פי כן אנשים גורסים "ממוצע משוכלל" במקום "משוקלל" – כלומר ממוצע שמביאים בו בחשבון את משקליהם השונים של הנתונים, למשל משקל כפול לקורס בהיקף של שתי יחידות מאשר לקורס בהיקף יחידה אחת. גם כאן יש היגיון בטעות: אכן, ממוצע משוקלל הוא משוכלל יותר מממוצע "סתם".

ולבסוף, שגיאה שמתחשק לי לאמץ: צורת הרבים של כת היא, כידוע לכל מילון ועורך לשוני, "כִּתּוֹת". כן כן, כמו כיתות בית ספר: כיתה – כִּתּוֹת, כת – גם כן כִּתּוֹת (או לחלופין כִּתים – חלופה שרובנו לא נבחר בה). רוב דוברי העברית פתרו את הבעיה לפי דרכם, ואומרים כַּתות, כך שהמילה כת זוכה בצורת רבים שונה מזו של "כיתה". העורך הלשוני הנתקל במילה תוהה כיצד ינהג: כתיב מלא על פי כללי האקדמיה לא יעזור, כי הוא עדיין "כתות". האם להוסיף ניקוד ולהמיט את ה"כִּתות" על הקוראים, או להישאר עם "כתות", בידיעה שהקוראים יקראו זאת "כַּתוֹת", כמקובל?

גם ב"טעות" זו יש היגיון, ואפילו פעמיים: ראשית, המילה "כת" מקבלת כך צורת רבים משלה. שנית, צורת ריבוי זו כבר קיימת: הדוברים מטים "כת" כאילו על משקל "קַתוֹת" (של רובים או של כלי עבודה). אפשר לומר שדוברי העברית בני ימינו הזיזו מילה ממשקל למשקל, כדי למנוע בלבול – וגם זו שגיאה (או "שגיאה") שיש בה היגיון רב.